<h1>העיטור — שער ראשון הכשר הבשר ח"ד</h1>
<h2>דף לז.</h2>
אמר אביי [חולין ק"ח ע"א] ש"מ טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא דאי ס"ד דרבנן וכו'. וא"ל רבא דרך בישול אסרה תורה. ופירש"י ז"ל דרבא ס"ל דרבנן. ור"י נמי במס' ע"ג [ס"ז ע"ב] הכי אית ליה וקאמר טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו ובג"ה קאמר [חולין צ"ח ע"ב] לא נצרכא אלא לטעם כעיקר דמדאורייתא חד בתרי בטיל ואמרינן הא דגרסינן [פסחים מ"ד ע"ב] לרבנן ליתן טעם כעיקר ור"ע דיליף מגעולי א"י אסמכתא בעלמא היא א"נ געולי א"י חדוש הוא להיתר מצטרף לאיסורין ומסתברא דכולהו ס"ל טכ"ע. והנ"מ שאכל כזית איסור בטעמו אבל לא אכיל כזית איסור וכגון כזית שנימוח בתבשיל ולא אכלי כולי'. והיינו טעמו ולא ממשו פליגי בה אביי ורבא דלאביי היא בכלל טכ"ע דאורייתא דגמרינן מבב"ח לרבא אינו בכלל (ב)טכ"ע וטעמו ולא ממשו פטור. ור"י נמי ס"ל כרבא דהא ר"י דאמר כר"ע כדאיתא התם ור"ע יליף טכ"ע מגעולי א"י (ורבא נמי דלא) [ולרבא נמי לא] מצי למימר דס"ל געולי א"י חידוש הוא דהא קי"ל בנטל"פ מותר אף בגעולי א"י כדפי' הלכך כולהו ס"ל טכ"ע דאורייתא ולוקין עלי' דהא דאמר רבא לא נצרכא אלא לטכ"ע ובקדשים אסור ה"ה לחולין והאי דקאמר גלי רחמנא בחטאת דמשמע דבחטאת לטכ"ע אתא. הא ליתא כדאמרינן בפסחים דחטאת להיתר מצטרף לאיסור אתא אע"כ כיון דהיתר מצ[ט]רף לאיסור (אתא) גבי חטאת כ"ש טכ"ע וליכא למיגמר (זרוע) [מזרוע] בשלה מינה דשרי והא דקשיא לר' יעקב מהא דאמרינן בזבחים בפ' דם התערובות [ע"ח ע"א] דאמר ר"ל הפגול והנותר שבללן זה בזה פטור ואמרינן התם ש"מ נ"ט ברוב לאו דאורייתא ומתיב רבא עשה עיסה מחטה ושעורה וכו' ומן האורז כו' עד אדם יוצא בה י"ח בפסח ש"מ דס"ל לרבא נ"ט ברוב דאורייתא ולוקין עליו מדלא משני נהי דמדאורייתא היא ויוצאין בה בפסח אבל מילקא לא לקי מסתבר הנ"מ בנ"ט ברוב כיון דרובא (דאורייתא) איסורא היא בנ"ט נמי דאורייתא היא ולקי ור"י נמי הכי ס"ל כדמוכח בירושלמי [חלה פ"א ה"א] דר"י מחייב אבל נ"ט דעלמא דרובא דהתירא אע"ג דאיכא טעם לא לקי כר"י [ע"ז ס"ז ע"ב] דאמר טעם ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו. ור' יעקב מחק הספרים ואמר לא נצרכא אלא להיתר מצטרף לאיסור והא דר"י מוקי במין במינו והא דזבחים בשא"מ וחמור מין בשא"מ ממין במינו ואנן כתבינן מאי דסבירא לן (ומאי) ודמסתברא לן שאתה מוצא איסורו בשבעה דרכים. נ"ט ברוב. והיתר מצטרף לאיסור וטעמו וממשו. וטעמו ולא ממשו. וטעם כעיקר. וחצי שיעור. וערוב. הא' נ"ט ברוב. איסור והיתר שנתערבו ויש בו רוב מן האיסור ומעוט מן ההיתר ושניהן ניכרין ואכל כזית מן האיסור עצמו אלא שאכלו מעורב כגון בפגול ונותר שבללן זב"ז וכגון מצה ומרור שכרכן זב"ז רי"א חייב ור"ל אמר פטור ש"מ דנ"ט ברובא וטעמו ולא ממשו תרתי מילי נינהו דנ"ט ברוב לר"י חייב וטעמו ולא ממשו פטור. הב' היתר מצטרף לאיסור. רובו מן האיסור ולא אכל אלא כזית בין איסור והיתר א"א בלא טעם ודכ"ע אין היתר מצטרף לאיסור אלא בנזיר מחלוקת ר"ע ורבנן אבל ר' יעקב אומר שאין בו טעם. הג' טעם כעיקר. כזית איסור שנימוח בתבשיל ואינו ניכר האיסור כלל ואין בו ממש אלא טעם ואכיל כזית איסור בטעמו וה"ג בירושלמי [ערלה פ"ב ה"ה] א"ר זעירא כל נ"ט אין לוקין עליהן עד שיטעום טעם ממשו של איסור. ובנזיר אפי' לא טעם כו'. א"ר אלעזר כל נ"ט אין איסור והיתר מצרפן ובנזיר איסור והיתר מצרפן. מתניתן מסייע ליה לר' זעירא כזית יין שנפל לקדירה אכל ממנה כזית פטור עד שיאכל את כולה על דעתא דר' אבא כיון שאכל ממנו כזית חייב והיינו דאמר גבי מקפא וגבי נזיר ששרה פתו ביין מ"ט משום דהיתר מצטרף דמשום טעם כעיקר ליכא למימר דהא לא אכיל כזית מן האיסור. הד' טעמו וממשו. ה"ד כגון שאכל כזית איסור בלא תערובת בין בב"א בין בזא"ז (והא) [והוא] שאר"י כל טעמו וממשו לוקין עליו. הה' טעמו ולא ממשו. כזית שנימוח ולא אכיל אלא טעמו אבל לא אכיל ממשו שהרי לא אכיל כולו ואין לוקין עליו (ס"ד) הו' ערבוב מחלוקת ר"א ורבנן. ב' דברים הניכרים ורובן היתר ואכל כזית איסורא אלא שאכלו מערב. רוב מן ההיתר ומיעוט מן האיסור וקי"ל כרבנן דאמרו ועל (אי) עירובו ולא כלום אבל ר"י אבן גיאות פסק הלכתא כר"א ולא דייק לן. הז' חצי שיעור. דאתמר [יומא ע"ד ע"א] ר"י אמר חצי שיעור אסור מן התורה וקי"ל כר"י דתניא אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה כו' וחצי שיעור שאינו בעונש יכול שאינו באזהרה ת"ל כל אוכל חלב ש"מ דחצי שיעור [אין] לוקין עליו ומסתברא לן דווקא חצי שיעור בלא תערובות אבל ע"י תערובות מותר (מה"ט) [מה"ת] (אעפ"י שיש בו חצי שיעור אין לוקין עליו דהא קי"ל בכל איסורין שבתורה חייב מלקות בחצי שיעור וה"ה בכ"ש) וה"ה בכ"ש לר"ש.
